רבעיאת

השער

רֻבַּעְיָאת

מאת: עומר כיאם

עברית: יעקב אורלנד

עקד

1976

From the English versions by Edward Fitzgerald and Professor A.J. Arberry, as well as from the latest English translation of the original Persian text (the Twelfth-Century Afghanistan Manuscript) by Robert Graves and Omar Ali-Shah

התוכן

(הוקלד ישירות)

א		הנה השחר את עיניו יפקח / ללגֹם כוסית עם לילה שהלך
ב		קולנו בפֻּנדק אז יעלה: / הקיצה, פֻּנדקאי, ויין דלה!
ג		שכוי קורא שחרית: 'הב יין', סקי! / ואנו אל ייננו נפן, סקי!
ד		קום אברכי, קדם פני בֹּקר-יום! / ויין-האֹדם הב לי ואלגֹם!
ה		עולם טובל בשפע עד צואר. / מה פלא שנפשו על המדבר -
ו		שחרית רכה ובֹּקר נאצל. / ולחי-האֹדם של שושן בטל.
ז		כל בֹּקר-אור מחליט אני לִבְלִי / שוב געת במשקה החכלילי,
ח		הכל עובר. מה בַּלְךְ לי, או בגדד? / למי אכפת כל עוד מלא הכד?
ט		עלים נושרים, אף כי לבלוב ברוח. / בּצֵל השושנים שכב לנוח.
י		מנת-תירוש אחת מלֹא לֻגְמַי / טובה מכל כס-מלך בעינַי;
יא		לו מנת-יומנו פת-חטים בלבד / וקֹתל-כבש ותירוש בכד
יב		נאד יין אדמוני וצרור שירים. / ולקיום - חצי פת-שעורים.
יג		בעדן יש חוריות יפות-עין; / ואני אומר אין תחליף ליין.
יד		אמר הַוֶּרֶד: 'מה נדיב אני / בצחוק ונֹעם. עלעלי שני
טו		בטרם תִּלָּכֵד בגורלך - / צַוֵּה, אויל, וימזגו יינך.
טז		אם רצונךָ - האמן כי העולם / שלך בלבד מקדם ועד ים;
יז		קַרְוַנְסָרָי חָרֵב היא ארץ זאת. / אבוס של יום-עם-לילה, סוס עָקֹד;
יח		ארמון בַּהְרָם הגא והחוגג - / שועל בו מהלך וכפיר שואג.
יט		כל צבעוני וּוֶרֶד לוהטים - / דם מלך בם, לֵחָם של שליטים;
כ		הדשא המוריק שפתי נהר, / שזרע-מלאכים בו מעֻבר,
כא		מלאי הכוס, עלמה, חדלי משאֹל. / היה או יהיה - היום הכֹּל!
כב		אחד אחד ספים רעי לכוס, / עולות-תמיד של מָוֶת-אין-מנוס.
כג		קום, למה תאבל על בני חלוף? / שמח לבך! וכל הבא - חטֹף!
כד		אל יעיבך צל חרטות-אכזב / ואל תקדיר יומך בעצב-שוא.
כה		הללו אשר רק היום יומם / ואלה שמחר הוא חלומם,
כו		רֹבם כבר לפנינו תמו, סקי! / על גאותם קברים כבר קמו, סקי!
כז		גם הנבונים ואצילי-הדעת / עם הַבּוּרָק המעופף הגביהו שעט.
כח		בילדותי הקשבתי קשב רב / אל פי רבי-הלמד, אך לשוא;
כט		עמם זרעתי דעת כל דבר / ובמו ידי השביל ויהי לבר;
ל		כל הקדושים וכל החכמים / ששיג-שיחם בשני העולמים,
לא		מה-טעם יש לברֹא מתוך האין / יציר-חושים, חומד נשים ויין,
לב		לעת יכס עלינו הצעיף, / זה העולם לחיות פה עוד יוסיף,
לג		לעת נסקתי על, כנץ-יעוף, / מסתר עולמנו הטרוף -
לד		רוחנו עוד חידת הלמה חדה / ואל גבולי מעבר לא צעדה,
לה		בעל כרחי נבראתי ברחמךְ, / לא למה פה לאמדתי, לא איך,
לו		לא אנֹכי בחרתי פה לשבת / עם שעת-מותי למנת-חיי אורבת.
לז		לו בידי נתנו את הבררה כאן / לבוא או לא לבוא - הייתי בא כאן?
לח		הנח לחכמים וּלְשָׁפְיָם / ושמע דבריו של הישיש כיאם:
לט		בשער השביעי נסקתי על, / עד אל מלכות-שבתאי שם בחלל;
מ		לא לי ולא לך סוד-הנסתר / וכתב-הצֹפן לוּט ולא-נפתר,
מא		אִמצתי פה יבש אל כוסיתי / לשאֹל היש עדנה אחר בּלוֹתִי,
מב		מר-לב הכד, גלגול-אוהב רחוק, / כמוני - הרודף חלום נמוג.
מג		אתמול, בשוק, ראיתי גוש עִוֵּר / של חֹמר שנלוש ביד יוצר:
מד		בצל גלגל בית-היוצר צפיתי / במלאכת הקדר שם, ותהיתי
מה		ברחוב הקדרים טיילתי אט. / הו, מה צלחה ידם במלאכת-יד!
מו		כל טִפּ-טִפָּה-של-יין הנוטפת / מבלי-משים לאדמה, שוטפת
מז		הרם כוסך למרום גביעי נוֹרוֹז / ואם פנוי דְּמוּי-הַיָּרח - תְּפֹשׂ
מח		סור מקנאה וחמדנות וחֹסן / המותירים תמיד מק תחת בֹּשֶׂם:
מט		כיאם, כל עוד יינך בַּחֶרֶשׂ - שְׂמַח! / ואם בת-חיק לךָ בָּעֶרֶשׂ - צְלַח!
נ		אל תנסה לחיות את עברך / וצא לקראת סבלות יום-מחרך
נא		רק רגע עוד בעמק הַבְּכָאִים, / רק לֹגֶם עוד יחיד מבאר-חיים.
נב		הו, הבו כוס לי מֵעִדִּית ייננו! / הזמן נסחף מתחת לרגלינו -
נג		כבר נדושה, רֵעים, הפרשה / על ברית-כלולותי החדשה:
נד		כיאם, גֵּוְךָ - הוא אֹהל; נשמתך / מצביא; וחיק-הנצח - מַחְנְךָ.
נו		כיאם, אף כי את אֹהל-הרקיע / שומרות רשתות-זהב מלהגיע -
נז		כל עוד יש ורד על שפתי נהר - / שתה כוס עם הישיש כיאם, וּשְׁכָר!
נח		ומיך וליליך כשח-מט - / בו, תחת כלי, אתה הוא המוסט;
נט		האצבע הרושמת נדה הלאה / ואין למחֹק את הנרשם למעלה,
ס		אֹרחת-חיינו נמוגה כקצף. / בֹּא נבלה רק רגע מן השצף.
סא		נשאת, בני, רזי-עולם על גב. / על מה תשא על-דאגות נוסף?
סב		רק הרף קל יש בין כפירה לדת / והרף בין ספק לבין מֻחלט.
סג		לבי טען: 'מיִ רוח רם ישרני / ומי בינה ושכל טוב יורני?'
סד		רגיל בחילופיו הוא הירח, / ממיר פניו מחי לדמות צומח:
סה		הב יין, כי רוחי טרופת קדחת / וככספית פרועה היא ומשֻלחת.
סו		חייך כנחבא, יציר נבדל - / גם צלם-איש אתה, גם אֲתַר-גַּל,
סז		החש לבי החי את סודותיו? - / אולי בַּמָּוֶת פשר חידותיו;
סח		כל קרבנות-השכל - הם מתיו / של הַוִּכּוּחַ אם להיות, אם לאו;
סט		כל עוד עד-נצח מִתְדַּיְּנִים על נצח - / הנפש בכוס יין טוב חפצה,
ע		'להיות או לא להיות' טרם מצאתָ / ואיך תמצא 'למעלה או למטה'?
עא		כמי שחכמתו חכמת-הדיוט / ובסֻגיה 'להיות או לא להיות'
עב		אויבים תועים כינוני פילוסוף. / אהה, עד מה טעו, אלי הטוב!
עג		הערב - על כוס-יין עם רֵעים - / שַׁתְיָן פגשתי, וקולי הִרְעִים:
עד		הגפן - שבשכל ובדעת / כל שתים ושבעים כִּתּוֹת מכרעת;
עה		אני שותה כַשַׁתְיָנִים רֵעָי. / מעט מאד חשוב לֵאלֹהָי
עו		אומרים כי הַשִׁכּוֹר קִצּוֹ אָיֹם / ומצפָּה לו אש-של-גיהנום
עז		סַמְּכוִּני-נא, רֵעַי, גפני היין, / וּשְׁרוּ גופי בו, החוזר לאין,
עח		הנאורים ואצילי הרוח / שתלמודם כאור-נרות זרוע -
עט		מיום בואי מרבה אני לשאֹל: / אֵי עט וּגְוִיל? מה שַּׁחַק ומה שְּׁאוֹל?
פ		אבוי, גם ורד גם אביב יאבדו, / ועלומי-העד לא ישרדו,
פא		אבנט-שמים עף - היא גופתי, / ואפיק-גִּ'יחוּן - ערוץ לדמעתי,
פב		הַשַּׁחַק הַפָּרוּשׂ על התמורות / הוא בית-משחק של צל ושל אורות:
פג		כדור אֻמלל, רוחף ולא נוגע / מֻנחה בצו-גורל מתעתע
פד		מן צרור-ראשית הֻצרר אדם אחרון / ומן סְחִישֵׁי-קציר יַשְׁבִּיל זרעון,
פה		גם טוב, גם רע, את הלבבות יביכו, / וגיל ועצב שֶׁבֶת יאריכו;
פו		לבי, לבי, גֻזמה היא האמת! / מה תֵּבְךְּ לַחַי ומה תספֹּד למת?
פז		מנת-יומך - מִתְּמוֹל היא ערוכה; / הַשְׁכַּח חמדות-השוא של אתמולך,
פח		לכשעשני אלֹהי-בוראי, / שִׁנן לי אות באות את שִעורי
פט		כבר אז, בְּהֵרָתֵם סוסי-שמים / וְיֻפּיטֶר דהר בם, דלוק-עינים -
צ		בסתר-שיח על כוסית-פֻּנדק / יש משמעות יותר מכל הסרק
צא		עד אל עפר השפיל - מי שבראני, / ומני-אז גררני וגדרני,
צב		אין איש יכול לַחֵטְא - כל זאת ידענו, / אַפְעַלְפִּיכֵן שִׁסָּה בו את כֻּלנו,
צג		עפר זה, שממנו לי פנים, / שִׁנה מאה צורות לי, אך האם
צד		אתה, אשר בפח-יקוש ורשת / מלכדת לי כל דְּרָכַי מִגֶּשֶׁת -
צה		אם רבו עוונַי - אֵי רחמיך? / אם לילה בעינַי - אֵי אור-יומֶך?
צו		אתה, בוחן כל נסתרי בשר, / סועד את כל מועד, חולץ בַּצַּר -
צז		אתה, בורר למוֶת ולחיים, / שומר קרעי פָרֹכֶת-הרקיעים -
צח		ברחוב הקדרים, עת ליל רַד, / נצבו אלפי כדים חד-לאחד,
צט		כבר סהר-רָמָדָן רוחף גבוה / ויצר כל בשר אנוס לגווע;
ק		הו כלי לתפארה! הו כד נבחר / לתפנוקי פי-יין-ושֵכר!
קא		גם לץ-היין ההומה-נִגְרָשׁ / לא ינפץ בשכרונו כד-י"ש;
קב		אם הבורא-הכל בורר גם אֹפי - / איך יאשים שלא הִלכנו שֹׁפִי?
קג		מבית-הקדרים אני חוזר, / שם כד אחד, עוות-פנים, דִּבֵּר:
קד		הכל עומדין, מודין ומרעידין, / בפני שופט קצר-אף ביום הדין;
קה		בבוא קצי וכששרידי כֻּלָּם / יפוצו בארבע רוחות עולם,
קו		בטחֹן אותי עד-דק גורל-עִוְעִים / ובאֲבֹד סִברי - הו, קחו רֵעים
קז		הו, אהובה! לו רק אני ואת / שולבים עם אלֹהינו יד ביד
קח		תם רָמָדָן. שָׁוָל בשערים. / ברֵך בואו של ירח-השירים.
קט		אם מת אֶפֹּל - ביין טהרוני / ובמזמורי השתינים ספדוני,
קי		שתיתי את ייני כִמְאֹהָב, / וכשאמות - עם ניחוחו אשכב;
קיא		היו זמנים בם צמתי בממש / עם שיר-תפִלה ונדר מקֻדש
קיב		אם גם הלגימה ריחי הבאישה - / כוסי, כל עוד בי רוח, לא אמישה;
קיג		לו רק מצאתי לי פִנת-מנוח / מדרך ארֻכה ויגיעת-כֹּח,
קיד		באין לנו בטחה כי יום יבקיע - / השלם-נא, סַהַרְמָוֶת-של-רקיע,
קטו		רעים טובים ליין ולשמחה, / שלפונו שוב מִיוֵן-השכחה,
קטז		כיאם, אשר היטיב כל-כך לִתְפֹּר / את אהלי הטוב והנאור -
קיז		אבוי, כסילים! והה והוי, תמימים, / שנגזרתם לאש-העולמים!
קיח		אם גם לא דק כל-כך בשם-שמים / ולא דקדק בחטא או חֲטָאַיִם -
קיט		ארמון חכמות-העל, חומות-מגבהת, / שבשעריו כרעו מושלים ברעד -

קישורים לשירים

• מר-לב הכד, גלגול-אוהב רחוק (קישור)